פרשת השבוע באור הנבואה: לך לך
אברהם הוא מידת החסד. מידת החסד זו מידה קשה....: לך לך אברהם הוא מידת החסד. מידת החסד זו מידה קשה. חסד זה חוסר גבולות, אפס מגבלות. העולם הנברא הוא מגבלה. ריחוק מהאין סוף. אז מה?...
среда, 31 октября 2018 г.
לך לך
אברהם הוא מידת החסד.
מידת החסד זו מידה קשה. חסד זה חוסר גבולות, אפס מגבלות. העולם הנברא הוא מגבלה. ריחוק מהאין סוף. אז מה? האם חסד הוא מוות? האם חסד הוא העלמות מעולם המגבלות? הפסקת הסבל הטבוע בעולם הגשמי? מגבלות וחוקים גם כוללים סוג של מוות - צורה מוגמרת היא סוג של עצירה וסוף. אך החסד המוחלט והסרת המגבלות הם סוף הצורה בכלל, פיצוץ.
משמעות נוחתת על העולם מכתר,חכמה בינה ותפארת. משמעות מקוננת בעולמות העליונים. משמעות של כתר עליון בשלוש עשרה מידות הרחמים. משמעות החכמה במוזיקה של העולם. משמעות הבינה בפילפול והשוואה. משמעות התפארת בסיפור ומידות טובות. ואז מגיעים לספירת המלכות - שם בית של דינים ללא משמעות מלבד יראת שמיים שהיא ריחוק מאלוהים. ריחוק המחיה, המקבל משמעות מגבוה. דינים מכריזים על אשמים אך מידת הרחמים חובשת את פצעי רוח בנפשינו. אנחנו לא עם אכזר. איננו שמחים לנקום באויבינו. איננו רוחצים ידיים בדם. החכמה והתפארת ימצאו עילוץ להצדיק. ואם לא - מידת הכתר תנקה את הלכלוך. חסד - זה דבר מסוכן אך לא מסוכן בידיים רחמניות.
יש אנשים שרואים בהרס סוג של התקרבות לאלוהים.
אכזריות של מחבלים ורוצחים הערבים היא קליפה רעה של מידת החסד עליון. בני אברהם הישעאלים רואים בהרס סוג של חסד - הסרת כבלי העולם המוגבל. פרא אדם - ככה הגדירה אותם התורה. חסד בהשמדה. דבקות במוות. מקור הרעיון הזה פחות ביזארי מכפי שנראה. העולם הגשמי, העולם המוגבל והוא מרוחק ממהות האלוהים מהאין סוף. להתקרב - להשרף. "לא יראני האדם וחי". בני ישראל בהר סיני ברחו מהתגלות הקרבה, מאהבת השם שהיא כמו אש אכלת כל. הם התרחקו לאהוב את השם מרחוק. ממרחק עולם הגשמי מתוך החיים בלי הרס המגבלות.אברהם ידע את סוד החסד שבקדושה
חסד של קדושה לא הורס את הדינים והגבולות אלא ממתיק אותם. הדרך להמתקת הדינים הוא על ידי התיחסות למשמעות הרב מימדית של המציאות המוגבלת. העולם הגשמי והמוגבל הוא לא אוסף של חוקים ודינים ללא גמישות ללא רוח, ללא "בשביל מה". העולם של אלוהים הוא חי, מלא משמעות, ובפרט משמעות החוקים יכולה להשתנות בהתאם לנסיבות. אנחנו יודעים שאדם שלא יודע את התורה בדרך כלל שוקע ב"חומרות". תלמיד חכם נזהר מלהחמיר, במיוחד על אחרים. אברהם ידע להכיל את בני דורו עובדי אלילים, רחוקים ממוסר האלוהי. הוא ידע שמעל חוקי התנהגות וחוקי דת ומזלות יש את מידת הרחמים שהיא משותפת עם מידת הדין ביצירת חיי משמעות ועולם המתוקן.חסד הוא מקור של ספירות העליונות
משמעות נוחתת על העולם מכתר,חכמה בינה ותפארת. משמעות מקוננת בעולמות העליונים. משמעות של כתר עליון בשלוש עשרה מידות הרחמים. משמעות החכמה במוזיקה של העולם. משמעות הבינה בפילפול והשוואה. משמעות התפארת בסיפור ומידות טובות. ואז מגיעים לספירת המלכות - שם בית של דינים ללא משמעות מלבד יראת שמיים שהיא ריחוק מאלוהים. ריחוק המחיה, המקבל משמעות מגבוה. דינים מכריזים על אשמים אך מידת הרחמים חובשת את פצעי רוח בנפשינו. אנחנו לא עם אכזר. איננו שמחים לנקום באויבינו. איננו רוחצים ידיים בדם. החכמה והתפארת ימצאו עילוץ להצדיק. ואם לא - מידת הכתר תנקה את הלכלוך. חסד - זה דבר מסוכן אך לא מסוכן בידיים רחמניות.
воскресенье, 16 сентября 2018 г.
עמוד האש, עמוד הענן
עמוד הענן, עמוד האש.. האם זה טוב ללכת אחריו במדבר?
עמוד ענן ועמוד אש במדבר זה דימוי שבקלות כובש את הדמיון. זה יפה. זה מוחשי. דומה לפסל בעצם. ממש משהו שניתן לראות ולהשתחוות. האם זה טוב, לראות עמוד ענן, אש, ערפל או כל דבר אחר - כל תופעה גשמית של העלילה האלוהית?
מלבד החומש יש במקרה עוד מקום של תיאור מפורט של חזיון אלוהי הכולל כביכול ביטויים גמיים דומים - בחזיון יחזקאל. מפרשים מצינים שבחזיון של יחזקאל רוטח שערה הוא בעצם הקליפות.
גם הסימנים הגשמיים בחומש לא מדברים על תופעות בטבע. עמוד הענן ועמוד האש נמצאים ברוחם של בני אדם.
מה זה? אלו הקליפות, הסיגים, החסרונות שלנו. למה הם כל כך חשובים? כי הדרך אל האלוהים עוברת איפה שאדם מכיר את החיסרון הבסיסי שלו - היותו בעל חסרון. אדם הוא לא אלוהים וזה תחילת הדו שיח, זה הדרך וזה הכיוון. אחרי הסימן הזה נלך במדבר. אני קורה לזה "ללכת לאור החיסרון". הרצונות שלנו גם אם הם רוחניים למדי, הם - גשמיות המרחיקה אותנו מאלוהים. המרחיקה והמקרבת כי רק שם עוברת דרך האמת. ללכת לאור החיסרון!
עמוד הענן יכול להיות אישי והוא יכול להיות לאומי. אצל נביא כמשה הוא אישי- לאומי. הוא מתחיל בחזיון של סנה בוער ולא נכחד - סמל האם הקדוש. המלחמה עם הלהבות מלווה אותנו לאורך כל הדרך. לפעמים זה אש התאוות שלנו. לפעמים זה- אש הפוגרומים והשמד. בים דרכך ושבילך במיים רבים ועקבותך לא נודעו. לא לאדעו אך מודעות לחיסרון זה מודעות עצמית. זה - מורה דרך בחושך. ראיית החיסרון פותחת עיניים, סוגרת פצעים מצעידה לעתיד. זה החוזק, החוסן והאופטימיות: אנחנו לא אלוהים. אנחנו מוגבלים אך אנחנו בני אדם עם יעוד ודרך.
вторник, 11 сентября 2018 г.
קולות שופר
קולות שופר ראש השנה
קולות שופר באים מעבר הנהר: מעבר לעולם שלנו. זה גם מעבר לכל מה שיכול להיות מובן - אותו נהר בינה.
קולות שופר מורכבות מקול ארוך - תקיעה בהתחלה ובסיום. באמצע - קולות שבורים.
תקיעה באה מספירת חסד. חסד במילים פשוטות אפשר לפרש כ "יש בזה עוד הרבה!" חסד זה - מעבר לגבול. שברים באים מגבורות. שברים זה צרות. תרועה זה יכול להיות קול של ניצחון או תיקון וגם משברים קטנים שהם המתקה או התפתחות.
תקיעה שברים תרועה תקיעה זה: חסד שמאפשר שינוי, קבלת משבר, שינוי וחסד נוסף ("יש בזה הרבה יותר").
תקיעה שברים תרועה זה חסד של תחילת השינוי, קבלת משבר כמציעות קיימת ועוד חסד ("יותר מזה"). ביטוי השבר בלבוש של מוזיקה, של קול פשוט כבר מרפא אותו. מוזיקה וגם הכי טראגית זה בכל זאת מוזיקה. היא יותר מרגשת ממכאיבה. במוזיקה הרועה לא הרסני כמו בחיים. תקיעה תרועה תקיעה זה כפרה על ניצחון. חסד - ניצחון (שהפך למוזיקה של ניצחון) ועוד חסד של "יש יותר מזה".
вторник, 6 марта 2018 г.
פרשת כי תישא
משה מאבד קשר עין עם השם... אדם שנאמר עליו "תמונת השם יביט" ו"פה עם פה ידבר" ומה פתאום "לא יראני האדם וחי?" התשובה היא כי נבואת כל נביא אף משה מתקיימת דרך ביטול מוחלט לעם ישראל ולשליחותו. עם ישראל סרח בעגל. הוא הכזיב את ייעודו להיות נושא של רעיון הריחוק של האלוהים מכל הגשמה וצורה. צורה שייכת לנבראים או להכרה של הנבראים.
שני מקורות האמת יש בעולם: אחד הוא נשמת ישראל המתבטא בתורה שבעל פה ובסופו של דבר בהלכה. למה שנקבע על ידי נשמת ישראל לדורות יש משמעות גדולה. המקור השני של האמת היא רעיונות הבריאה המקוריים שאלוהים הטמיע מבראשית מקורם בעשרת המאמרים והמשכם בעשרת הדברות.
הדו שיח של שני מקורות האמת הללו יוצר את אמרות הנבואה. לא פעם ישראל סטה מהאמת העליונה ובשיכרון כוח של רוח הציבור היה מחליט החלטות רחוקות מרוח חכמה כגון לבנות עגל. פעם אחרי פעם רבנים ומלכים קבעו הלכות להשתחוות לבעל ולאשרה, לקבוע צלם בהיכל מתוך תחושת סמכות שניתנה בידיהם (כמאמר חז"ל "לא בשמיים היא"). בימים הקשים הללו שני הקרובים המסמלים את שתי מקורות האמת הנ"ל (תורה שבכתב ותורה שבעל פה) סובבו על הכפורת ולא הסתכלו איש בפני רעהו. נבואה הייתה בצרות. נביאים הושמדו (לא יראני האדם וחי).
בפרשת כי תישא משה מבקש לראות מחדש את פני השם בדרך של סליחה לעם ישראל. הוא נשאר להיות המנהיג, לא הוריד ידיים, לא הסיר אחראיות. הנבואה חזרה אליו ויתרה מזה התפשטה בעם, בינתיים לחלק מהעם. "אחון וארחם"- אתן חן לנביאים (אנשי דין) ואתן רחמים לרבנים (אנשי משפט).
понедельник, 19 февраля 2018 г.
צמצום, עיגולים ויושר.
שלושה דברים ברא אלוהים: צמצום ואחריו עיגולים ויושר.
צמצום זה כל מה שנברא. עיגולים הם האור המקיף, כלומר תפילות וברכות ואילו היושר מתקשר לחוויית האיחוד.
הצמצום -הוא כל העולם שלנו. כל מה שאנחנו זה בעצם ריחוק מאלוהים. מודעות עצמית היא מודעות למקום שלך. המקום שלך נחשב לריחוק מהאין סוף שכולל גם את מציאות הטבע מסביבך וגם את החוויות האישיות. כל קיום הוא צמצום וגם המודעות לקיום זה חלק מאותו צמצום.
העיגולים הם השוויון כשהמחשבה נמשכת אל מעבר להבדלים של העולם הגשמי. חוויית העיגולים כוללת הרגשה של ריחוק וכל מעשה של הפניה אל האלוהים. בכל תפילה וברכה יש את הפניה הזאת.
מהו "יושר"?
היושר הוא החוויה העל - גשמית של הספירות האלוהיות.
החוויה הזאת ניתנת בהתרחקות מהחומר. הספירות הן מוזיקה אין בה "שלי ושלך" אין בה רצון של בעלות.
גשמיות היא פירוד. גשמיות זה פרטיות, ובפרט פרטיות של הרצון האישי. (ארץ מילה רצון). גשמיות זה לא רק כסף זה גם רצון למשהו רוחני (בשמיים יש גם "ארץ").
כל החיים שלנו זה משבר אחרי משבר כשהרצונות שלנו לא עומדים לנצח. הם נופלים או מתגשמים ונעלמים. הגשמיות תמיד ברת חלוף. עיקר הגשמיות - דינים הבאים מהגדרה על ידי שפה. דינים קובעים את הגבולות ואת ההבדלים, וחלק מהגדרה היא עניין של בעלות: יד שלי, הר שלי ארץ שלי.
הרוח מתעלה מעל רצון פרטי, מעל הפרטיות של ספירת מלכות, מעל השפה המשמשת להגדיר דברים נפרדים. לרוח לא אכפת של מי ההר והיד. לרוח אלוהים אין מילים - יש רק ניגון.
הרוח באה ממעל מהמקום שם אין פירוד מהחוויה של איחוד הכל, התנערות מהגשמי. שם - 4 אותיות השם הכוללים את כל סוגי המציאות.
בכלי נגינה האנושיים 4 האותיות הללו מתנגנים ב-4 מיתרי כינור (כלי נגינה המוזכר בדורות הראשוניים אחרי אדם הראשון). השם מפורש ב- 10 ספירות. מהם 3 מעל העולם הם תיזה אנטיתיזה וסינתזה - סולמות של עלית המוזיקה וה-7 הם התווים של המוזיקה האנושית.
היושר הוא החוויה העל - גשמית של הספירות האלוהיות.
החוויה הזאת ניתנת בהתרחקות מהחומר. הספירות הן מוזיקה אין בה "שלי ושלך" אין בה רצון של בעלות.
גשמיות היא פירוד. גשמיות זה פרטיות, ובפרט פרטיות של הרצון האישי. (ארץ מילה רצון). גשמיות זה לא רק כסף זה גם רצון למשהו רוחני (בשמיים יש גם "ארץ").
כל החיים שלנו זה משבר אחרי משבר כשהרצונות שלנו לא עומדים לנצח. הם נופלים או מתגשמים ונעלמים. הגשמיות תמיד ברת חלוף. עיקר הגשמיות - דינים הבאים מהגדרה על ידי שפה. דינים קובעים את הגבולות ואת ההבדלים, וחלק מהגדרה היא עניין של בעלות: יד שלי, הר שלי ארץ שלי.
הרוח מתעלה מעל רצון פרטי, מעל הפרטיות של ספירת מלכות, מעל השפה המשמשת להגדיר דברים נפרדים. לרוח לא אכפת של מי ההר והיד. לרוח אלוהים אין מילים - יש רק ניגון.
הרוח באה ממעל מהמקום שם אין פירוד מהחוויה של איחוד הכל, התנערות מהגשמי. שם - 4 אותיות השם הכוללים את כל סוגי המציאות.
בכלי נגינה האנושיים 4 האותיות הללו מתנגנים ב-4 מיתרי כינור (כלי נגינה המוזכר בדורות הראשוניים אחרי אדם הראשון). השם מפורש ב- 10 ספירות. מהם 3 מעל העולם הם תיזה אנטיתיזה וסינתזה - סולמות של עלית המוזיקה וה-7 הם התווים של המוזיקה האנושית.
Подписаться на:
Сообщения (Atom)