פרשת השבוע באור הנבואה

вторник, 6 марта 2018 г.

פרשת השבוע באור הנבואה: פרשת כי תישאמשה מאבד קשר עין עם השם... אדם שנאמ...

פרשת כי תישא

משה מאבד קשר עין עם השם... אדם שנאמר עליו "תמונת השם יביט" ו"פה עם פה ידבר" ומה פתאום "לא יראני האדם וחי?" התשובה היא כי נבואת כל נביא אף משה מתקיימת דרך ביטול מוחלט לעם ישראל ולשליחותו. עם ישראל סרח בעגל. הוא הכזיב את ייעודו להיות נושא של רעיון הריחוק של האלוהים מכל הגשמה וצורה. צורה שייכת לנבראים או להכרה של הנבראים.

שני מקורות האמת יש בעולם: אחד הוא נשמת ישראל המתבטא בתורה שבעל פה ובסופו של דבר בהלכה. למה שנקבע על ידי נשמת ישראל לדורות יש משמעות גדולה. המקור השני של האמת היא רעיונות הבריאה המקוריים שאלוהים הטמיע מבראשית מקורם בעשרת המאמרים והמשכם בעשרת הדברות.

הדו שיח של שני מקורות האמת הללו יוצר את אמרות הנבואה. לא פעם ישראל סטה מהאמת העליונה ובשיכרון כוח של רוח הציבור היה מחליט החלטות רחוקות מרוח חכמה כגון לבנות עגל. פעם אחרי פעם רבנים ומלכים קבעו הלכות להשתחוות לבעל ולאשרה, לקבוע צלם בהיכל מתוך תחושת סמכות שניתנה בידיהם (כמאמר חז"ל "לא בשמיים היא"). בימים הקשים הללו שני הקרובים המסמלים את שתי מקורות האמת הנ"ל (תורה שבכתב ותורה שבעל פה) סובבו על הכפורת ולא הסתכלו איש בפני רעהו. נבואה הייתה בצרות. נביאים הושמדו (לא יראני האדם וחי).

בפרשת כי תישא משה מבקש לראות מחדש את פני השם בדרך של סליחה לעם ישראל. הוא נשאר להיות המנהיג, לא הוריד ידיים, לא הסיר אחראיות. הנבואה חזרה אליו ויתרה מזה התפשטה בעם, בינתיים לחלק מהעם. "אחון וארחם"- אתן חן לנביאים (אנשי דין) ואתן רחמים לרבנים (אנשי משפט).

понедельник, 19 февраля 2018 г.

צמצום, עיגולים ויושר.

שלושה דברים ברא אלוהים: צמצום ואחריו עיגולים ויושר.

צמצום זה כל מה שנברא. עיגולים הם האור המקיף, כלומר תפילות וברכות ואילו היושר מתקשר לחוויית האיחוד.

הצמצום -הוא כל העולם שלנו. כל מה שאנחנו זה בעצם ריחוק מאלוהים. מודעות עצמית היא מודעות למקום שלך. המקום שלך נחשב לריחוק מהאין סוף שכולל גם את מציאות הטבע מסביבך וגם את החוויות האישיות. כל קיום הוא צמצום וגם המודעות לקיום זה חלק מאותו צמצום.

העיגולים הם השוויון כשהמחשבה נמשכת אל מעבר להבדלים של העולם הגשמי. חוויית העיגולים כוללת הרגשה של ריחוק וכל מעשה של הפניה אל האלוהים. בכל תפילה וברכה יש את הפניה הזאת.

מהו "יושר"?
היושר הוא החוויה העל - גשמית של הספירות האלוהיות.

החוויה הזאת ניתנת בהתרחקות מהחומר. הספירות הן מוזיקה אין בה "שלי ושלך" אין בה רצון של בעלות.

גשמיות היא פירוד. גשמיות זה פרטיות, ובפרט פרטיות של הרצון האישי. (ארץ מילה רצון). גשמיות זה לא רק כסף זה גם רצון למשהו רוחני (בשמיים יש גם "ארץ").

כל החיים שלנו זה משבר אחרי משבר כשהרצונות שלנו לא עומדים לנצח. הם נופלים או מתגשמים ונעלמים. הגשמיות תמיד ברת חלוף. עיקר הגשמיות - דינים הבאים מהגדרה על ידי שפה. דינים קובעים את הגבולות ואת ההבדלים, וחלק מהגדרה היא עניין של בעלות: יד שלי, הר שלי ארץ שלי.
הרוח מתעלה מעל רצון פרטי, מעל הפרטיות של ספירת מלכות, מעל השפה המשמשת להגדיר דברים נפרדים. לרוח לא אכפת של מי ההר והיד. לרוח אלוהים אין מילים - יש רק ניגון.

הרוח באה ממעל מהמקום שם אין פירוד מהחוויה של איחוד הכל, התנערות מהגשמי. שם - 4 אותיות השם הכוללים את כל סוגי המציאות.

בכלי נגינה האנושיים 4 האותיות הללו מתנגנים ב-4 מיתרי כינור (כלי נגינה המוזכר בדורות הראשוניים אחרי אדם הראשון). השם מפורש ב- 10 ספירות. מהם 3 מעל העולם הם תיזה אנטיתיזה וסינתזה - סולמות של עלית המוזיקה וה-7 הם התווים של המוזיקה האנושית.

четверг, 1 июня 2017 г.

נבואה בשם יהוה

לא פעם אני פוגש גישה מגית שאמירת שם יהוה הוא סוג של כסם - שם נרדף לקבלה מעשית שיכול לשנות את היוצרות, להפוך את המציאות. לדעה זו אין קשר למציאות. אם ילד יאמר שם יהוה, לא יקרה שום דבר. גם אם מבוגר יגיד את השם לא יקרה שום נס. יכול להיות שזה ידרדר את נשמתו להסתאבות. עצם הרעיון שאפשר לשנות את הבריאה על ידי אמירת מילה הוא מדרכי האמורי. זה אמונה בכסמים מנוגדת ליהדות.

מהי אמירת שם יהוה המביאה את האדם לנבואה? כל אמירת אחד משמות קודש כוללת שתי רעיונות: 1- פניה ל"מה שמעבר להבנתינו" 2- הכרה מיוחדת של העולם ונפשי העצמי.

ההכרה המיוחדת שמבוטת על ידי שם יהוה היא היכולת הייחודית של עם ישראל והיא כוללת את כל המציאות בצורה עמוקה ללא עיוותים. במילים אחרות שם יהוה כולל את כל רעיון הבריאה.

מי שמאמין באמונות מעוותות הלוקחות חלק מהמציאות - אין לו שייכות לשם יהוה. משמעות אמירת שם יהוה היא הכרה שלמה של רעיון הבריאה על שני חלקיו: חול וקודש והנקודה הפנימית של פניה אל הקוטב האין סופי.

ההכרה המיוחדת של השם כוללת את כל סוגי האמת שביסוד הבריאה. הסוגים האלה של הכרה קשורים בתכונות האישיות ובפרט בתיקון הנפש, רוח .

קוצו של יוד הוא הפניה לקוטב האין סופי או תפילה בדממה. הדממה הזאת מופנית כלפי הרעיון הבסיסי של ספירת הכתר והוא 13 מידות הרחמים.

יוד הוא חכמה לקבל את המציאות של טוב ורע כטוב כי ביוד אין מילים ומשפטים. יוד שווה ומשווה את כל המציאות. אדם מגיע ליוד של חכמה כשהוא מתגבר לגמרי על כעס.

ה הוא האמת של השכלה, פלפול והבנה. הפניה של ה הוא בקשה לדעת כמה שיותר. מגיעים לה באהבת תורה ולימודה.

ואו הוא תפארת - המידות הקדושות באיזון והרמוניה. מגיעים לאיזון כשמוותרים על התאוות - על מה שהכי רוצים בעולם. זה לא רק תאוות גשמיות אלא גם תאבות רוחניות ושכליות. מכניעים את הרצון תחת שבטה של חכמה - לדעת שלכל דבר יש עת ולפעמים הדרך לחסד עוברת בגבורה ואת הגבורות מקבלים בחסד. הרעיון של תפארת הוא לתקן את העולם השבור, לא לשקוט,לרפא את החולי. תפארת הוא רפואה על ידי משפט בחכמה. כאן האדם שרוצה לאומר שם יהוה יתמקד בחסרונו, יתמקד בחסדו, יתמקד באמת נשמתו ובכבוד עבודתו, יתמקד במציאות החיה והמשתנה - כל ששת הספירות.

הה אחרונה היא עניין של הכרח המציאות. יש בזה שני עניינים: מציאות בכלל כולל הטבע (והגויים שולטים בה) ומציאות של קודש שיודעת לפנות לבורא עליון שמעל המציאות עצמה. זו אי של קדושה באוקיינוס של ה"יש". זו נשמת ישראל, והביטוי שלה - הלכה, היא השכינה. אדם שרוצה להתחבר לאות ה יכוון להתחבר לעם הקודש, לנשמתו הזועקת לקדושה, המחפשת את האלוהים.

суббота, 18 марта 2017 г.

בפרשת כי תישא כל פרט קשור עם הפרטים האחרים. הנושא המרכזי של הפרשה - הבחנה בין צורה למשמעות. הפרשה מתחילה ממצוות תרומה של מחצית השקל. זו תרומה שהצורה שלה (הסכום של הכסף הנתרם) לא גבוה ואף שווה לכולם אך המשמעות היא גבוהה ומרוממת ורומזת לנשמה של אדם. הנשמה שרק חצי ממנה מגיע מ"התעוררות התחתונים" - לכן חצי שקל והחצי השני מושלם מגבוה. לכולנו יש את הנשמה - השקל הרוחני המושלם משני חציו אך אנחנו לא זהים וזה רומז על קיום של משהו רוחני מאוד, משהו מעל הצורה המוגדרת - המשמעות האישית, ה"ריח" הייחודי שיש לכל אחד. המצוות הבאות באות בקשר ישיר עם הריח: משחת קודש והקטורת. הריח מעלה את המשמעות של עבודת הקרבנות והוא המשמעות עצמה בביטויה הגשמי הלא מילולי. הקשר בין ריח לבין משמעות המצוות מוזכרת פעמים רבות בזוהר ובפרט על עבודת האבות שהייתה בבחינת ריח ניחוח. המצווה הבאה המוזכרת - שבת. שבת היא עליית העולמות לעומת ששת ימי המעשה בהן נעשה תיקון העולמות. עליה - בבחינת שינוי המשמעות לעומת תיקון הצורה שבימי החול. שיא הביטוי של ראיון ההבחנה בין צורה למשמעות הוא שבירת הלוחות אחרי חטא העגל. לוחות הברית - ביטוי גשמי למשמעות התורה. כמו גם לשקל הרוחני של נשמה הלוחות כתובים משני הצדדים אחת - צד של בני אנוש והשני - צד של אלוהים. תוכן הלוחות - תורה שבכתב, "תורת אמך" - הנחיות כלליות שנותנות משמעות וריח למצוות של תורה שבעל פה. ברגע שישראל חטאו בעגל, שני דברים התרחשו בעולם: 1- נהיה ברור שהם טרם קבלו את הרעיון של רוחניות המרוחקת מצורה גשמית ועדיין דבקים בצורה. משמעות הלוחות שכולה רחוקה מהצורה אבדה והלוחות "מתו" - איבדו משמעותם, אבדו ריח חיים שבהם. 2- עלתה הסכנה שיהודים ישתחוו ללוחות, לכן משה שבר אותם. כך גם כתוב על חורבן הבית: |"השליך חמתו על עצים ואבנים|".

воскресенье, 17 апреля 2016 г.

מצורה

סוד הנגעים מסקרן ומדהים אותי כל פעם מחדש. עניין זה חשוב לי במיוחד כי מתקשר לתפקידי כרופא.

אני רואה ביום יום איך מצב הנפש של אדם משפיע על מצב העור שלו ויחד עם זאת לפעמים אנשים "רגילים" וטובים חוטפים נגעים נוראיים. איפה הצדק? - כנראה בפרשה.

נגעים בעור הם ביטוי בפגם של האיזון בין חסד לגבורה, התגברות הדינים. דבר זה קשור גם ללשון הרע ותיכף אסביר למה.

אני רואה אנשים הנפגעים בעור סובלים מכעס עצור, משהו שקשה להם לבטא וגם לפעמים קשה להודות בבעיה. הכעס נמצא בפנים, בלא מודע, לפעמים "נחשולים של לבה" מראים את עצמם דרך הנגעים.

הכעס לעיתים מתיישב בנשמות נעלות הקשורות לצד שמאל של אילן החיים, לדין, לאמת, לצדק. לנשמות אלו יש קשר טבעי עם הנבואה כי הנבואה היא דוברת אמת שמימית ומוחלטת, רואה ב"תחלת השמיים", שם הרחמים סמויים מן העין והבל פי המלאכים שורף את האנשים אלא אם ישכילו כמשה לאחוז בכלל ישראל, בשכינה, ב"איידיש קייט", בהלכה שהיא דין ארצי כולו רחמים. לא בכדי פתיל תחלת פותח שער רוח הקודש והוא -דין לעומת פתיל לבן מתקשר לחסד ורחמים.

לשון הרע נובע מהמצב שאדם דובר אמת על חברו, אמת רעה שכדאי היה להסתירה, לעטוף בתלית של רחמים. גם ללשון הרע יש מקור בנשמות הנקשרות לנבואה - ראה גיחזי, תלמיד של אלישע, ראה מריים הנביאה הצדקת שלקו בצרעת.

מריים כאן מהווה דוגמה בולטת ביותר, הריי כשדברה על משה, היא ביטאה את האמת החשובה של נשמתה -דאגה לשלום בית ולכבוד של אשתו של מה רבינו- מה שעשתה כל ימייה ממצריים ועד כה. אנחנו רואים שהאמת יכולה להיות שקרית ורק השכינה חותמת את העולם בחתימה הילכתית ללא נגעים.

среда, 6 апреля 2016 г.

פרשת שמיני

בפרשה- 4 מוקדים: 1- קרבנות מילויים והשראת שכינה / נבואה על כלל ישראל אחרי הקרבנות 2- מוות של נדב ואביהו 3- דיני טומאה וטהרה לאכילה 4- פרה אדומה

קודם כל נתמקד במותם של נדב ואביהו, שני צדיקים שאנחנו מצווים לבכותם. מספר מקורות מתארים, מה הייתה טעותם האנושה ואנחנו נראה שכולם ממקור אחד באו. רשי אומר מפי רבי אליעזר: הורו הלכה לפני רבם. זוהר כותב: הקריבו כשהם לא נשואים או בעוון אהרון או כי היו שתויי יין והקריבו אשר ה לא ציווה. נדב ואביהו הלכו אחרי צו של הרוח שמשכה אותם אל מותם. התורה מעידה עליהם שהם היו צדיקים גמורים לכן אין לשוב שהייתה כוונתם למרוד ולעשות נגד רצון השם. הם נישאו על כנפי רוח שהייתה לא ממקור כלל ישראל, לא מהשכינה שהיא גם הנשמה הכללית של עמינו וגם ההלכה של משה. לא היו נשואים כי בקשר הזוגי היחס בין גבר לאשה והא גם משקף את היחס בין הפרט לבין הכלל (השכינה וההלכה). היו שתויי יין כי השכינה וההלכה ניזונים ממקור השכל הקדוש. היין מחבר בין האנשים ברמת הרגש אך השכינה זה לא סתם ישיבה בצוותא. השכינה היא המלכה שתובעת את חוקיה והאיחוד בין הנשמות הוא יותר הילכתי והתנהגותי מאשר רגשי.

Страницы

вторник, 6 марта 2018 г.