שער לרפואה ולניסים: הרפיית גומלין

שער לרפואה ולניסים: הרפיית גומלין: סוף סוף קבלתי שם לתרגיל של התמודדות עם כאב גב עליון שאני עושה מידי פעם לעצמי. התחלקתי בסוד עם קרובי והם גם מצאו בו תועלת. כעת בהשתלמות כאב...

צמיחה של אדם באה עם  ההתגברות על ניסיונות רבים והתמודדות אמיצה אתם. לגדול זה כואב. מי שנמנע מהכאב הזה ,נעצר ובעצם, כוחות החיים שלו הולכים ומדלדלים. לדעת להתמודד זו לא הגנה עצמית אלא התקפה, כלומר זהו צעד חשוב קדימה.  

צמיחה אישית מתקיימת דרך על ידי  מפגש חוזר ונשנה עם חוסר אונים המתבטא בצורות רבות: אכזבה, עזיבה, שינוי מקום מגורים, מוות של קרובים. בכל פעם מחדש האדם הכאוב מתרסק וקם, נופל וחוזר. חוסר אונים הוא אחד מיסודות העולם. מי שבורח מקיומו, לא יכול באמת להתמודד. 

שלמה המלך קרא לזה "עניין רע" אך אנחנו יכולים לקרוא לזה מוות. המוות הוא כישלון  החומר. החומר  הוא ריבוי של צורות קונקרטיות ספציפיות, "זה ולא אחר": דווקא הגוף הזה, דווקא המאכל האהוב, דווקא הסרט שהמליצו החברים. המוות מוחק את החומר את העולם שלנו כאילו הוא בנוי מחוֹל על שפת הים. 

גשמיות העולם אינה רשעות, אך היא "עניין רע" - עניין המוות המובנה בכל דבר אינדיבידואלי וחי. מוות הוא חלק מהחיים. מי שבורח מהמוות הוא בורח גם מהחיים כאישיות אינדיבידואלית, המתמודדת עם החיסרון האישי וסוללת מסילה בעולם הסוער. קבלת החיים נמדדת ביכולת של אדם לא להיאחז ב"דווקא זה" אלא רק ברוח, במוזיקה ובמשמעות. הגשמיות בשבילו היא רק לבוש חשוב, המשקף את האישי שבו אך מתחלף.

עזיבת הריבוי (חשיבות יתרה לגשמיות) היא קבלת האיחוד המבוטא ב"שמע ישראל" ובפרט באמירה "אחד". ברור שאחד לא מתייחס לאלוהים. אנחנו לא צריכים אמירה שאין הרבה אלוהים. אנחנו לא צריכים אמירה שבאלוהים אין חלקים. אלוהים מתחיל במקום שנגמרות המילים, ואין לנו לומר על אלוהים כלום - רק על עצמנו, והעולם שהוא כלי להנהגת האלוהים. הנהגה בה הצורות הגשמיות מתחלפות ונמחקות כארמונות מחול והרוח המרחפת-על נשארת לנצח. יהוה אחת הכוונה לקבלת ביטול היש ביטול הקיום האינדיבידואלי והגשמי על הבדליו. המילים המגדירות והמפרידות בין העצמים מתות וקמות לתחייה. הרוח הנצחית באיחוד כל נשארת לעולמים.