פרשת השבוע באור הנבואה: לך לך אברהם הוא מידת החסד. מידת החסד זו מידה קשה....

פרשת השבוע באור הנבואה: לך לך 
אברהם הוא מידת החסד. מידת החסד זו מידה קשה....: לך לך  אברהם הוא מידת החסד.  מידת החסד זו מידה קשה. חסד זה חוסר גבולות, אפס מגבלות. העולם הנברא הוא מגבלה. ריחוק מהאין סוף. אז מה?...

לך לך 

אברהם הוא מידת החסד. 

מידת החסד זו מידה קשה. חסד זה חוסר גבולות, אפס מגבלות. העולם הנברא הוא מגבלה. ריחוק מהאין סוף. אז מה? האם חסד הוא מוות? האם חסד הוא העלמות מעולם המגבלות? הפסקת הסבל הטבוע בעולם הגשמי? מגבלות וחוקים גם כוללים סוג של מוות - צורה מוגמרת היא סוג של עצירה וסוף. אך החסד המוחלט והסרת המגבלות הם סוף הצורה בכלל, פיצוץ.

יש אנשים שרואים בהרס סוג של התקרבות לאלוהים. 

אכזריות של מחבלים ורוצחים הערבים היא קליפה רעה של מידת החסד עליון. בני אברהם הישעאלים רואים בהרס סוג של חסד - הסרת כבלי העולם המוגבל.  פרא אדם - ככה הגדירה אותם התורה. חסד בהשמדה. דבקות במוות. מקור הרעיון הזה פחות ביזארי מכפי שנראה. העולם הגשמי, העולם המוגבל והוא מרוחק ממהות האלוהים מהאין סוף.  להתקרב - להשרף. "לא יראני האדם וחי". בני ישראל בהר סיני ברחו מהתגלות הקרבה, מאהבת השם שהיא כמו אש אכלת כל. הם התרחקו לאהוב את השם מרחוק. ממרחק עולם הגשמי מתוך החיים בלי הרס המגבלות.

אברהם ידע את סוד החסד שבקדושה

חסד של קדושה לא הורס את הדינים והגבולות אלא ממתיק אותם. הדרך להמתקת הדינים הוא על ידי התיחסות למשמעות הרב מימדית של המציאות המוגבלת. העולם הגשמי והמוגבל הוא לא אוסף של חוקים ודינים ללא גמישות ללא רוח, ללא "בשביל מה". העולם של אלוהים הוא חי, מלא משמעות, ובפרט משמעות החוקים יכולה להשתנות בהתאם לנסיבות. אנחנו יודעים שאדם שלא יודע את התורה בדרך כלל שוקע ב"חומרות". תלמיד חכם נזהר מלהחמיר, במיוחד על אחרים. אברהם ידע להכיל את בני דורו עובדי אלילים, רחוקים ממוסר האלוהי. הוא ידע שמעל חוקי התנהגות וחוקי דת ומזלות יש את מידת הרחמים שהיא משותפת עם מידת הדין ביצירת חיי משמעות ועולם המתוקן.

חסד הוא מקור של ספירות העליונות 

משמעות נוחתת על העולם מכתר,חכמה בינה ותפארת. משמעות מקוננת בעולמות העליונים. משמעות של כתר עליון בשלוש עשרה מידות הרחמים. משמעות החכמה במוזיקה של העולם. משמעות הבינה בפילפול והשוואה. משמעות התפארת בסיפור ומידות טובות.  ואז מגיעים לספירת המלכות - שם בית של דינים ללא משמעות מלבד יראת שמיים שהיא ריחוק מאלוהים. ריחוק המחיה, המקבל משמעות מגבוה. דינים מכריזים על אשמים אך מידת הרחמים חובשת את פצעי רוח בנפשינו. אנחנו לא עם אכזר. איננו שמחים לנקום באויבינו. איננו רוחצים ידיים בדם. החכמה והתפארת ימצאו עילוץ להצדיק. ואם לא - מידת הכתר תנקה את הלכלוך. חסד - זה דבר מסוכן אך לא מסוכן בידיים רחמניות.