עמוד הענן, עמוד האש.. האם זה טוב ללכת אחריו במדבר?
עמוד ענן ועמוד אש במדבר זה דימוי שבקלות כובש את הדמיון. זה יפה. זה מוחשי. דומה לפסל בעצם. ממש משהו שניתן לראות ולהשתחוות. האם זה טוב, לראות עמוד ענן, אש, ערפל או כל דבר אחר - כל תופעה גשמית של העלילה האלוהית?
מלבד החומש יש במקרה עוד מקום של תיאור מפורט של חזיון אלוהי הכולל כביכול ביטויים גמיים דומים - בחזיון יחזקאל. מפרשים מצינים שבחזיון של יחזקאל רוטח שערה הוא בעצם הקליפות.
גם הסימנים הגשמיים בחומש לא מדברים על תופעות בטבע. עמוד הענן ועמוד האש נמצאים ברוחם של בני אדם.
מה זה? אלו הקליפות, הסיגים, החסרונות שלנו. למה הם כל כך חשובים? כי הדרך אל האלוהים עוברת איפה שאדם מכיר את החיסרון הבסיסי שלו - היותו בעל חסרון. אדם הוא לא אלוהים וזה תחילת הדו שיח, זה הדרך וזה הכיוון. אחרי הסימן הזה נלך במדבר. אני קורה לזה "ללכת לאור החיסרון". הרצונות שלנו גם אם הם רוחניים למדי, הם - גשמיות המרחיקה אותנו מאלוהים. המרחיקה והמקרבת כי רק שם עוברת דרך האמת. ללכת לאור החיסרון!
עמוד הענן יכול להיות אישי והוא יכול להיות לאומי. אצל נביא כמשה הוא אישי- לאומי. הוא מתחיל בחזיון של סנה בוער ולא נכחד - סמל האם הקדוש. המלחמה עם הלהבות מלווה אותנו לאורך כל הדרך. לפעמים זה אש התאוות שלנו. לפעמים זה- אש הפוגרומים והשמד. בים דרכך ושבילך במיים רבים ועקבותך לא נודעו. לא לאדעו אך מודעות לחיסרון זה מודעות עצמית. זה - מורה דרך בחושך. ראיית החיסרון פותחת עיניים, סוגרת פצעים מצעידה לעתיד. זה החוזק, החוסן והאופטימיות: אנחנו לא אלוהים. אנחנו מוגבלים אך אנחנו בני אדם עם יעוד ודרך.
Комментариев нет:
Отправить комментарий