מצורה

סוד הנגעים מסקרן ומדהים אותי כל פעם מחדש. עניין זה חשוב לי במיוחד כי מתקשר לתפקידי כרופא. 

אני רואה ביום יום איך מצב הנפש של אדם משפיע על מצב העור שלו ויחד עם זאת לפעמים אנשים "רגילים" וטובים חוטפים נגעים נוראיים. איפה הצדק?  - כנראה בפרשה. 

  נגעים בעור הם ביטוי בפגם של האיזון בין חסד לגבורה, התגברות הדינים. דבר זה קשור גם ללשון הרע ותיכף אסביר למה.   

  אני רואה אנשים הנפגעים בעור סובלים מכעס עצור, משהו שקשה להם לבטא וגם לפעמים קשה להודות בבעיה. הכעס נמצא בפנים, בלא מודע, לפעמים "נחשולים של לבה" מראים את עצמם דרך הנגעים. 

הכעס לעיתים מתיישב בנשמות נעלות הקשורות לצד שמאל של אילן החיים, לדין, לאמת, לצדק.  לנשמות אלו יש קשר טבעי עם הנבואה כי הנבואה היא דוברת אמת שמימית ומוחלטת, רואה ב"תחלת השמיים", שם הרחמים סמויים מן העין והבל פי המלאכים שורף את האנשים אלא אם ישכילו כמשה לאחוז בכלל ישראל, בשכינה, ב"איידיש קייט", בהלכה שהיא דין ארצי כולו רחמים. לא בכדי פתיל תחלת פותח שער רוח הקודש והוא -דין  לעומת  פתיל לבן מתקשר לחסד ורחמים. 

לשון הרע נובע מהמצב שאדם דובר אמת על חברו, אמת רעה שכדאי היה להסתירה, לעטוף בתלית של רחמים. גם ללשון הרע יש מקור בנשמות הנקשרות לנבואה - ראה גיחזי, תלמיד של אלישע, ראה מריים הנביאה הצדקת שלקו בצרעת. 

מריים כאן מהווה דוגמה בולטת ביותר, הריי כשדברה על משה, היא ביטאה את האמת החשובה של נשמתה -דאגה לשלום בית ולכבוד של אשתו של מה רבינו- מה שעשתה כל ימייה ממצריים ועד כה. אנחנו רואים שהאמת יכולה להיות שקרית ורק השכינה חותמת את העולם בחתימה הילכתית ללא נגעים.  

פרשת שמיני

בפרשה- 4 מוקדים: 1- קרבנות מילויים והשראת שכינה / נבואה על כלל ישראל אחרי הקרבנות  2- מוות של נדב ואביהו   3- דיני טומאה וטהרה לאכילה 4- פרה אדומה

קודם כל נתמקד במותם של נדב ואביהו, שני צדיקים שאנחנו מצווים לבכותם. מספר מקורות מתארים, מה הייתה טעותם האנושה ואנחנו נראה שכולם ממקור אחד באו.  רשי אומר מפי רבי אליעזר: הורו הלכה לפני רבם.  זוהר כותב: הקריבו כשהם לא נשואים או בעוון אהרון או כי היו שתויי יין והקריבו אשר ה לא ציווה.  נדב ואביהו הלכו אחרי צו של הרוח שמשכה אותם אל מותם. התורה מעידה עליהם שהם היו צדיקים גמורים לכן אין לשוב שהייתה כוונתם למרוד ולעשות נגד רצון השם. הם נישאו על כנפי רוח שהייתה לא ממקור כלל ישראל, לא מהשכינה שהיא גם הנשמה הכללית של עמינו וגם ההלכה של משה. לא היו נשואים כי בקשר הזוגי היחס בין גבר לאשה והא גם משקף את היחס בין הפרט לבין הכלל (השכינה וההלכה). היו שתויי יין כי השכינה וההלכה ניזונים ממקור השכל הקדוש. היין מחבר בין האנשים ברמת הרגש אך השכינה זה לא סתם ישיבה בצוותא.  השכינה היא המלכה שתובעת את חוקיה והאיחוד בין הנשמות הוא יותר הילכתי והתנהגותי מאשר רגשי.